להיות אני – ההסכמה לעבוד

מכיר את זה שאתה חוזר מחופשה או סופ"ש, כולך באנרגיות טובות, וכבר בנהג הראשון שחותך אותך בכביש, או בשיחה הראשונה עם לקוח או ספק אתה כבר מרגיש שאתה נהייה עצבני? מה קורה לנו במערכת הפנימית שכל כך מהר אנחנו עוברים מתחושה טובה ומחוברת לתחושה קשה וניתוק רגשי? ובעיקר- מה אנחנו יכולים לעשות כדי לחיות חיים שבהם אנחנו לא מופעלים מכל גירוי (טריגר) שמפעיל אצלנו את המערכות האוטומטיות של “הילחם או ברח” (Fight or Flight)? מה אנחנו יכולים לעשות כדי להצליח להיות בנוכחות ובבחירה גם כשגלי הים סביבנו סוערים?

המאמר הזה יתן הצצה לשיטות העבודה שאנחנו עובדים עם עצמנו ועם גברים שבאים אלינו לתוכניות השונות. חשוב לנו להגיד שלא מדובר כאן בפתרון קסם, במשך כל חיינו סיגלנו לעצמנו תגובות וההתנהגויות שהפכו לדפוסים עמוקים- כל כך עמוקים שלעיתים קשה לנו להאמין שיכול להיות אחרת ושיש לנו באמת בחירה להגיב בצורה שונה. העבודה הזו בנויה על אינספור צעדים ובחירות שנעשות כנגד הטבע האוטומטי, זו קריאה לעבודה יומיומית עקבית ומתמשכת. בדומה לשינוי תוואי של נחל. טיפה ועוד טיפה, בחירה ועוד בחירה.

אם ככה למה לנו לעשות את העבודה הזו? כי ההשלכות המיידיות של שינוי התגובות שלנו עלינו ועל הסובבים שלנו הוא לא פחות מדרמטי ויכול להיות ההבדל בין חיים מלאי קורבנות ומרמור, לחיים של חופש, שמחה ואפילו אושר. עבורנו ועבור סובבנו.

אם הגעת עד כאן- אנחנו כבר שולחים לך את ההערכה שלנו. עצם החיפוש והרצון להביא שינוי לחיים ושהדברים יהיו אחרת זו גדולה אמיתית שמעידה על רצון להתחיל ללכת בדרך של בחירה ותיקון.

העבודה האישית – לא פריוולגיה אלא חובתנו האמיתית

בעולם שדורש מאיתנו להיות זמינים 24/7 לכולם ולכל, עבודה אישית נראית לפעמים כמו מותרות. אבל האמת היא שהיא ההשקעה החכמה ביותר שאנחנו יכולים לעשות – בעצמנו, במשפחה ובכל מי שחשוב לנו.

כשאנחנו לא מקדישים זמן להבין את עצמנו, אנחנו פועלים מתוך דפוסים אוטומטיים שלעיתים קרוות לא משרתים אותנו. התוצאה? מערכות יחסים מלאות האשמה, כאב ומרמור, החלטות שאנחנו מתחרטים עליהן, ותחושה עמוקה שאנחנו לא מנהלים את החיים שלנו אלא נגררים אחריהם.

מודל חמשת השלבים: חזרה למרכז

1. זיהוי – "רגע, משהו קרה כאן"

השלב הראשון ביציאה מתגובתיות לבחירה הוא לפתח יכולת זיהוי של הרגע שבו אנחנו יוצאים מה"סנטר" שלנו.

דוגמה: יואב חבר טוב סיפר לנו: " אני חוזר הביתה אחרי יום עבודה מאתגר. אני פותח את הדלת עם ציפייה לערב נחמד עם המשפחה. אשתי מקבלת אותי עם: "המדיח שבור ולא לשכוח לקנות חלב". תוך שנייה אני מרגיש כעס עולה ומחשבות כמו "אני עובד כל היום וחוזר לעוד רשימת משימות". אני עצבני וחייב רגע לעצמי אבל לא מצליח להגיד מילה. במקום זה רוני הילדה שלי שרק רצתה להראות לי את הציור שהיא הכינה היום קיבלה ממני פרצוף קר."

הזיהוי למשל יכל להיות רגע שבו יואב יאמר לעצמו: "רגע, לפני דקה הייתי בטוב, מה קרה כאן?"

היכולת הזו שלנו להגיד לעצמנו "משהו השתבש, אני לא בטוב שלי"- זו יכולת קטנה ורגעית אבל לעיתים היא החלק הכי מאתגר וקשה בכל התהליך. אנחנו רגילים להשטף בזרם של הדברים. העצירה היא כנגד ההרגלים שלנו. כמעט נגד הטבע שלנו.

בעבודה הפנימית אנחנו שואפים לשמור על מגע עם המקום הפנימי שלנו. התנועה הראשונה היא לזהות מתי שטף החיים הוציא אותנו מהמגע החי עם ה"סנטר" שלנו ולא להגרר.

2. שהייה – יצירת מרחב בין גירוי לתגובה

במקום להגיב מיד מתוך כעס או תסכול, אנחנו לומדים לעצור ולקחת זמן. החלק הקריטי הוא לעשות את זה בצורה שלא מאיימת על הזולת.

בפעם הבא שקרה מקרה דומה, יואב בחר לעצור רגע. במקום לגשת למדיח הוא הסתכל על אשתו ורק אמר לה: "נטע, תכף אני בא לסדר את הכל. אני רק צריך כמה דקות לעצמי להתאפס. אני הולך לחדר לרגע, אבל אני חוזר ונדבר."

זה לא בריחה או איום – זה אחריות אישית.

לא לרוץ עם הזרם, אבל גם לא לברוח. לחפש להביא מחדש את הנוכחות שלי לתוך המצב.

3. עבודה במרחב ניטרלי – חזרה לאמונה

מה שבעצם קרה זה שהטריגר שפגשנו לקח אותנו מה"סנטר" שלנו והעביר אותנו למצב של תגובה שמגיעה ממערכות ההגנה שלנו, מערכות ההגנה האלה הן הפרשנויות והתגובות שאימצנו לארוך חיינו, אלא שאלה היו טובות לנו בתור ילדים שלא היה להם כלים להכיל מצבים מורכבים, ועכשיו אנחנו יכולים לראות את המנגנונים האלה, לראות איך נחטפנו מהאזור הבוגר שלנו, לאזור הילדי שלנו. עברנו מהאזור הבוחר לאזור התגובתי.

במרחב השקט (חדר, טבע, סיבוב ברחוב), אנחנו חוזרים לעקרונות היסוד שלנו:

• אני טוב ממש כמו שאני
• מה שקורה הוא הזדמנות לצמיחה
• יש כאן משהו שאני יכול ללמוד על עצמי

כשאנו חוזרים להנחות היסוד האלה אנו אנחנו חוזרים למצב של אמון במצב ובמה שקורה לי ומפסיקים להיות קורבן של המצב, אנו יכולים לראות את המצב מנוקדת מבט חדשה וסקרנית, רק מעמדה כזו אנחנו יכולים לעשות עבודה אמיתית. 

אנחנו יכולים לשאול את עצמנו- מה התרגול שלי במצב הנוכחי? במקום להאשים את בת הזוג שלנו שהיא לא רואה אותנו ונותן לנו שקט או לשקוע למקום מנותק בתוך עצמנו, אנחנו יכולים קודם כל לראות את עצמנו ואת מה שבאמת כאב לנו.

אנחנו יכולים בשלב הזה לתת חיבוק לילד שבתוכנו ולמערכות ההגנה שדרכם הוא פירש את העולם והגיב למצבים השונים. בשלב הזה אנו יכולים לפגוש את המצב לא מתוך הפרשנויות של "הילד הפנימי" שלנו, אלא מתוך הבמט הבוגר שלנו. ואז אנחנו יכולים להתחיל לעשות עבודה של בירור. מה באמת קרה?

4. תיחום – הבחנה בין הקולות השונים 

כשאנו מבינים שמה שמתחולל בתוכנו הוא מתח בין האיש הבוגר שאני לילד שיש בי אנחנו יכולים להתחיל לברר איזה קול שייך לאיזה חלק, ובעיקר אנחנו יכולים לבחור מחדש את התגובה שלנו למצב.

למשל אצל יואב מה שהוא גילה זה שהוא מתוסכל מזה שהוא הרגיש לא מוערך על המאמצים שלו לאורך כל היום, בתוך המרחב הניטרלי יואב הצליח להבין שהקול הפנימי שלו שככה פירש את המצב הוא לא בהכרח האמת. הוא יודע שנטע מאד מעריכה אותו והפרשנות שלו למצב נבעה פשוט מהצורך שלו במנוחה שלא קיבל מענה.

(יואב נזכר בשלב הזה כמה הוא בעצם חיפש הערכה בתור ילד ולא קיבל, ככה שהמצב הנוכחי בעצם הפעיל את מערכות ההגנה שלו מאז)

לאחר שיואב הבין את זה הוא יכל לראות שבעצם גם נטע לא דיברה איתו ממקום של "סנטר" אלא מתוך העומסים שלה. יואב באותו רגע התמלא אהבה לנטע ולהשקעה שלה בבית לאורך כל היום ובאמת יכל להבין שהיא לא התכוונה לדבר אליו בצורה פוגעת.

5. בחירה – פעולה ממקום בוחר

עכשיו אנחנו יכולים לבחור איך להגיב מתוך המקום הבוחר והאוהב שלנו.

יואב חוזר ואומר: "סליחה שהייתי קצת במתח. שמעתי שהמדיח שבור וצריך חלב. אני אתן מבט על המדיח אחרי קפה וארוחת הערב, והחלב אני אזכור לקנות מחר בדרך הביתה. איך היה לך היום?"

יואב סיפר שהשקט שלו גרם לרגיעה בכל הבית.  

למה זה עובד?

המודל הזה עובד כי הוא נותן לנו כלים מעשיים להפוך מאדם שנגרר לאדם שבוחר. הוא מלמד אותנו שאנחנו לא חייבים להיות נוסעים בחיים שלנו – אנחנו יכולים להיות הנהגים.

העבודה האישית הזו לא קורית פעם אחת אלא היא תהליך מתמשך. כל טריגר, כל רגע של תגובתיות, הוא הזדמנות לתרגל ולחזק את השריר הרגשי שלנו.

הזמן להתחיל הוא עכשיו

אתה לא צריך לחכות לקורס או לסדנה כדי להתחיל. אתה יכול להתחיל היום, ברגע הבא שמשהו מוציא אותך מהמקום השלם שלך. זה יתחיל להשתפר כבר מהפעם הראשונה שתנסה.

הדגש החשוב הוא שאנחנו צריכים לסגל לעצמנו בצורה מודעת ומחוייבת את אותן עצירות שבהם נוכל לעשות את העבודה הזו. עצירה כדי לבדוק מה קורה איתי, מה אני פוגש, איך המערכת האוטומטית שלי מגיבה ולמה, לאחר מכן יש לנו אפשרות אמיתית להביא בחירה לחיים שלנו.

זכור: השקעה בעצמך היא השקעה בכל מי שאתה אוהב. כשאתה נמצא במרכז שלך, כל מי שסביבך מרגיש את זה.